הריגוש בחיי הלילה

"האקשן. אף פעם אין לך מושג איך הערב יסתיים. אני אוהבת את זה כי זו עבודה שהמהות שלה היא נטו לעשות טוב, וטומנת בחובה מלא מפגשים חברתיים. אני מגיעה לבר ומהר מאוד אני מופצצת בהודעות של: 'אני בסביבה, לקפוץ?'. זה נכון שיש מגמה חברתית של רדיפה אחרי הריגוש הבא, אבל אני באופן אישי מתרגשת מהיצירתיות שיש בחיי הלילה, מלבנות תפריט קוקטיילים בהשראת אמנות ישראלית".

ייחוד

"אין לו"ז ברור. אתה לא יודע מה יקרה ואיך, והאנשים בשעות הללו מורידים מגננות ונותנים לדברים לקרות. את רוב הפרויקטים אני סוגרת בלילה, השיחות הכי טובות ופתוחות עם לקוחות מתנהלות בשעות האלה. הרעיון הכי מבריק שלי עלה בשעות הקטנות של הלילה כשישבתי עם חבר, והוא פתח את הלב שלו בפניי, ומתוך הפתיחות הזו יצא התפריט. ברור שיש גם צדדים פחות כיפיים, יש אנשים שכשהם שותים אלכוהול הם מרשים לעצמם".

אנשי הלילה

"בגדול זה די פשוט, כולם רוצים שתהיה שם ותקשיב להם".

סמים בעיר

"אנשים פחות מתביישים משימוש במרחבים הציבוריים בעיר, זה לא בהכרח אומר שיש יותר. זה הופך את הלילה של הבליינים המשתמשים לארוך בהרבה; אנשים מסיימים בילוי ב–8 או 9 בבוקר".

חיית לילה

"אני עובדת גם ביום, אבל המוח עובד יותר טוב בלילה. זה מין אופי כזה, אנשים שמחפשים ריגושים, שאוהבים להתנסות. הדוניסטים, אולי".

אנשי עסקים בחיי הלילה

"אני קוראת לזה אפקט הכפתור בחולצה - ברגע שהם פותחים כפתור בחולצה, ומשאירים את יום העבודה מחוץ לבר, הם הופכים אחרים, מרגישים שמותר להם הכול, לקחת משהו מהבר או לדבר איך שהם רוצים. אני פוגשת יותר מדי כאלה".

ישראל של לילה

"הווייב בארץ חם, פתוח וזורם. כשאנשים יוצאים בארץ הם לא קבורים בנייד, כלומר, ברור שיש כאלה שכן, אבל יש לא מעט שלא, ואתה יכול לשבת ליד שולחן עם אנשים כיפיים שאתה לא מכיר, ומאוד מהר למצוא את עצמך מרים איתם צ'ייסרים. התיירים הבליינים, אגב, הרבה יותר מנומסים מהישראלים, זה בטוח".

אפקט הזמן

"כשאתה נכנס לחיי הלילה - בהתחלה הכול מרגש ומסעיר ואחר כך זה דועך, ואנשים מתבגרים, אבל אז מתחיל סבב ב' - גירושים, מסיבות, וחוזר חלילה".