ריגוש
"בלילה אני יכולה להיות אותנטית, כולם מורידים את המסכות. האנשים, הקהל שבא לרקוד, יכולים להיות הם עצמם, גם אם זה מחוץ לחוקים ולנורמות. הריגוש בלילה יכול להיות אובר וולמינג, יש מקום לכל מה שיש לכל אחד להגיד בשעות האלה. בלילה נכתבת אמנות, למשל: מישהו כתב תסריט על הלילות ב'מילק'. ריגוש זה דבר שמשתנה מיום ליום, ומתקיים בעיקר בתוך עצמי".
חיית לילה
"חיית לילה היא מישהו שטורף את הלילה אל תוך היום, שנהנה מכל מהמתקנים שללילה יש להציע. אני, אגב, חיה נקודה. טורפת. שעות הלילה הן שעות קסומות שבהן אני הכי מרוכזת, יש מעין שקט לא מוסבר שחודר פנימה. שקט שמאפשר לגעת בעצמך במקומות מאוד עמוקים. מה שקסום בלילה הוא שאת יוצאת ואין לך מושג איך הערב יסתיים - יכול להיות שתלכי הביתה עם חבר או חברה ותראו סרט, ויש סיכוי שתמצאי את עצמך בדרך לסיני.
"אנחנו חיים בעידן של אינסטנט שהכול בו נגיש, זה נכון שיש משהו בנגישות האינסופית הזו שיכול להקהות את החושים, אבל אני יכולה להגיד רק על עצמי - דווקא בגלל שהחוויות היום מוכרות, הן מאפשרות לי לחוות אותן יותר לעומק. וזה הופך אותן למשמעותיות יותר.
"אם לא נותנים לילד הפנימי לשחק, הוא נכבה. הלילה הוא מגרש משחקים. אני כבר שנים ארוכות בחיי הלילה, וזה מסב לי הנאה ענקית. בכל מסיבה אני לומדת על אנשים ועל תרבויות, מקלפת עוד שכבות מעצמי כמו בצל, ומי שמפסיק לקלף זה חבל מאוד. הלילה הוא מקום היצירה שלי".
ישראל
"הלילה בארץ הוא חממה לאסקפיזם, תל אביב היא בערך 10 ק"מ מרובע, ומקומות הבילוי בה מתפרסים על עוד פחות, אבל יש כל כך הרבה אפשרויות. העיר קטנה, האנשים חמים, יש סולידריות בין הבליינים. אם אתה רואה מישהו במסיבה יותר מפעם אחת, אתה כבר שותה עם הבנאדם צ'ייסר.
"ברוב המקומות בעולם הכול נסגר סביב 2:00, בתל אביב אפשר לבלות 24 שעות ביממה מהפי אוואר למסיבה עד שש שבע בבוקר, לארוחת בוקר בהוטל מונטיפיורי אל תוך היום. יש כל הזמן הנעה להרמה, לחגיגה. מאוד אוהבים לחגוג כאן עד לא ידע, זה לא דבר חדש אצלנו".
גבולות
"הלילה הוא באמת פלטפורמה שמאפשרת לשחרר לחץ. חיי הלילה בעיר מאפשרים חופש, לצאת מעצמך, לתת לחלקים בך שלא באים לידי ביטוי ביומיום הלחוץ לצאת החוצה, אז כן, יש אנשים שמאבדים את הגבולות בלילה. אבל אפשר להתפרק במידה. לכל דבר יש צדדים רעים וטובים, בסופו של דבר אתה זה שמציב לעצמך את הגבול".
רגשות
"החושים שלי באופן אישי מחודדים מאוד, אני אוהבת לאהוב. יצאתי עכשיו ממערכת יחסים. אבל יש משהו בלילה שכל אחד לוקח לכיוון שלו. פגשתי לפני כמה זמן מישהו בבלוק ושאלתי אותו לשלומו, וממש שם באמצע הרחבה הוא אמר לי: 'לא טוב לי'. זה חלק מהמגננות שמוסרות בלילה. הלכתי איתו הצידה ודיברנו, הוא סיפר שעזב את התואר והדבר היחיד שעושה לו טוב זה החבר'ה בבר, שהם כמו המשפחה שלו.
"יש משהו בלילה ובאנשים שמספק לך תחושת שייכות מאוד גדולה שיכולה לבלבל. מי שמרפה מהלימודים, משפחה, זוגיות, עבודה - יכול בקלות להתפזר, וזו עבודה פנימית. אני יכולה לומר בלב שלם שאני מופיעה כי בשבילי זה האדרנלין, זו המהות, אבל זה לא ממקום של חיפוש שייכות.
"האג'נדה שלי כשאני מופיעה היא - כשזה מגיע לרבדים העמוקים שלנו, כל אדם צריך להיות נכון לעצמו ולכבד את מה שנכון למי שסביבו. יש בלילה הכול מהכול, והיכולת להתנהל בתוך סיטואציות חדשות או מאתגרות, גם בהיבט החברתי, חשובה מאוד. יש בלילה גם דברים נוראיים - לא הכןל קול, אור וצבעים, וחלק מהאחריות שלי זה כשאני רואה מישהי שצריכה שיחה, אז אני עושה את זה בלי להסס".