המשבר בביטוח לאומי: "צריך בעיקר להעלות מסים ואת גיל הפרישה"

לראשונה ההכנסות של ביטוח לאומי נמוכות מההוצאות על קצבאות, ודוח שפרסם מזהיר: מועד הקריסה הוקדם ב-8 שנים, לשנת 2036 • אלא שמומחים סבורים כי הסוגיה פחות חמורה ממה שעושים ממנה: "שאנשים יפסיקו לעבוד מתי שבא להם"

סניף של ביטוח לאומי בבאר שבע / צילום: טלי בוגדנובסקי
סניף של ביטוח לאומי בבאר שבע / צילום: טלי בוגדנובסקי

"בשנת 2036 הקרן צפויה להתרוקן, וללא מימון נוסף או החזרת הכספים שנלקחו לאוצר המדינה - המוסד לביטוח לאומי לא יהיה מסוגל לשלם את מלוא התחייבויותיו", נכתב בדוח האקטוארי האחרון של ביטוח לאומי, שהקדים את מועד פשיטת הרגל ב-8 שנים, מ-2044 בדוח הקודם.

יותר מ-20 אלף שקל: טירוף המחירים שגרמה מכת גניבות הרכב
עם הסכמים בעשרות מיליארדים: המדינה שמתכננת להקים את הכוח הצבאי הגדול ביותר באירופה
כמה המתיחות מול הבית הלבן תקדימית, ומה העבר מלמד על חומרת המצב כעת?

ד"ר אלכס קפלון מהמכללה למנהל, מומחה בכלכלת אריכות ימים וחוקר במכון אהרן, אומר ש"המצב הנוכחי של ביטוח לאומי מזכיר לי בדיחה: אדם נופל מקומה 100. בקומה 60 מישהו פותח חלון ושואל 'מה קורה?' והוא עונה 'בינתיים בסדר'. כולם יודעים שהמודל של ביטוח לאומי לא בר-קיימא, והדרג הפוליטי ממשיך כרגיל".

ביטוח לאומי גובה "דמי ביטוח" משכר העובדים ומהפרשות עצמאים כמעין מס הכנסה, ומשלם אותם בקצבאות. כמחצית קשורים ישירות בגיל מבוגר (זקנה וסיעוד) וכמחצית בדומה למערכת רווחה - נכות, נפגעי עבודה, ילדים ואבטלה. לפי הדוח האחרון, עד 2023 ביטוח לאומי הכניס יותר מאשר הוציא בקצבאות, וכך צבר קרן של 245 מיליארד שקל, או קצת מעל שנתיים של תשלומי קצבאות. אך מ-2023, היחס התהפך: ביטוח לאומי מתחיל לשלם יותר קצבאות מאשר הוא מכניס. כדי לממן את רמת ההוצאות שביטוח לאומי מחויב אליה בחוק, הוא יתחיל לנגוס בקרן, עד שתיגמר.

ההשקעות סולידיות

למה זה קורה? על פי ד"ר קפלון, התשובה מתחילה בדמוגרפיה: "קבוצת הגיל של 75 ומעלה הולכת וגדלה, וגם שיעור החברה החרדית מהאוכלוסייה. הם פחות משתתפים בשוק התעסוקה ומרוויחים שכר נמוך מכדי לשלם דמי ביטוח לאומי משמעותיים. מבחינתי צריך להוריד את גיל הפטור משירות צבאי ל-21 כדי שיוכלו להיכנס מוקדם ככל הניתן לשוק העבודה. כל עוד המצב נמשך, אנחנו בבעיה".

הפתרון טמון במנגנוני שוק ולא בהעברות פנימיות סטייל פונזי | פרשנות

צ'ארלס פונזי הציג את עצמו כמשקיע גאון, שיכול לקחת את כספי המשקיעים ולתת תשואה פנומנלית. בהתחלה זה בדיוק מה שקרה - הוא השיג להם רווחים אדירים, ואז הגיעו עוד ועוד משקיעים.

אך למעשה, הכסף לא הושקע בדבר. ההון של המשקיעים החדשים הועבר למשקיעים הוותיקים, וכך השתמרה האשליה של הצלחה, אבל רק כל עוד מאגר המשקיעים גדל. כשזה נפסק, התרמית נחשפה, ומי שלא ברח בזמן איבד הכל.

ביטוח לאומי אמנם לא מתנהל בכזו קיצוניות, אבל העיקרון דומה: כספי ביטוח לאומי, בניגוד לכספי הפנסיה למשל, לא מושקעים בשוק ההון. במקום זאת, את הקצבאות של היום מממנים משלמי המסים של היום, מתוך תקווה שכשהם יצטרכו קצבאות בעתיד - משלמי מסים צעירים אחרים יממנו אותם. אלא שככל שהאוכלוסייה הישראלית מזדקנת וחלקה של החברה החרדית בה עולה, אין אפשרות להחזיק במודל הזה. הקצבאות (המעטות) שמבטיחים כבר עולות על דמי הביטוח הלאומי שאנחנו משלמים, ובקרוב נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה.

יומרה שגויה של "ביטוח"

אחת הסיבות לכך היא שביטוח לאומי מנסה להחזיק בשני תפקידים. האחד, שמכלה כחצי מהוצאותיו, הוא חיסכון לגיל פרישה בדמות קצבאות זקנה וסיעוד. השני, שמכלה את החצי האחר, הוא מערכת רווחה קלאסית למקרי נכות, נפגעי עבודה, ילדים ואבטלה. אלא שמדובר בשתי בעיות שונות, שדורשות שני פתרונות שונים בתכלית.

את התפקיד הראשון מבצעת בצורה יעילה בהרבה מערכת הפנסיה. זו משקיעה במיזמים בשוק ויכולה להציג רווחים אמיתיים, ולא רק להישען על הכנסות מאחרים. רשת ביטחון לחלשים היא נחוצה, אך ראוי לוותר על קצבאות זקנה אוניברסליות שמקבלים גם העשירים ביותר, לטובת חיסכון חובה מוגבר לפנסיה. כל מי שמתחת לגיל 40 צריך להבין שאין בעתידו קצבאות זקנה; החלופה ההגיונית יותר היא להמיר חלק מתשלומי ביטוח לאומי בהפרשת חובה מוגברת לפנסיה, שתניב הכנסות גדולות בהרבה לעת זקנה.

לתפקיד השני, כלומר מערכת הרווחה, לא ברור מדוע ביטוח לאומי נחוץ. כיום נושא רשתות הביטחון החברתיות מפוצל בין גופים שונים. מדוע לא לאחד את דמי הביטוח הלאומי עם מס הכנסה שממילא משלמים, ועם הכסף הזה לעזור לאוכלוסיות מוחלשות בלי יומרה שגויה של "ביטוח".

הבעיה בביטוח לאומי היא לא סעיף זה או אחר, אלא עצם הקונספציה של תפקידו. בעבר, היה אפשר להבטיח הרים וגבעות למי שעובר את גיל 67, כי לא היו הרבה כאלה. היום, כשתוחלת החיים עברה מזמן את ה־80, יש צורך במנגנוני שוק ולא בהעברות פנימיות סטייל פונזי, אחרת נסיים כמו אלו שבטחו בחליפה האיטלקית הנוצצת לפני 100 שנה.

עידן ארץ

סיבה נוספת היא האופן בו הכסף מושקע: "קרן פנסיה משקיעה בשוק ההון ויכולה להרוויח תשואות דו-ספרתיות, אך ביטוח לאומי קונה אג"ח של מדינת ישראל בתשואות נמוכות. טכנית, המדינה גם יכולה להחליט שלא להחזיר את הכסף הזה".

מערכת היחסים בין קופת ביטוח לאומי לקופת האוצר נקבעה בהסכם משנת 1980, שבמסגרתו ביטוח לאומי משקיע את הקרן שלו באג"ח ממשלתיות. אך זו הסתכלות מעט מוזרה על החוב, כפי שמתאר פרופ' אביה ספיבק, פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, במחקר עבור מכון PIF: "בתקציב מופיע סעיף 081 תחת הכותרת התמימה 'מלווה מהמוסד לביטוח לאומי'. בדרך כלל, כשהמדינה לווה בדרך של הנפקת אג"ח, המלווה אינו חלק מהכנסותיה אלא דרך לממן את הגירעון. מכאן שהמדינה מתייחסת לביטוח הלאומי כאל מקור מיסוי, ולא כאל מקור לאשראי". הוא מוסיף שההתחייבות לביטוח הלאומי לא מדווחת כחלק מהחוב הממשלתי, קרי האוצר רואה את הכנסות ביטוח לאומי כחלק מהכנסות המדינה, אף שזו הכנסה שהוא לכאורה מתכוון להחזיר.

"כל עוד ביטוח לאומי בעודף, האוצר מרוצה", אומר פרופ' ספיבק לגלובס, "אבל צריך להפריד אותו מקופת המדינה הרגילה, ולתת לו סמכות להשקיע את הכסף איך שהוא רואה לנכון. עכשיו זה זמן טוב, כי כבר לא מצטברים עודפים נוספים. אם נהפוך את החוב של ביטוח לאומי לחוב 'אמיתי', זה יגדיל דרמטית את החוב הלאומי של ישראל. יש פה בלאגן, והעברה מכיס לכיס שצריך להסדיר".

הוצאות אדירות

החל מ-2008 ישראל לא מסתפקת בביטוח לאומי בלבד כדי להבטיח פרישה בכבוד. הוחלה חובת החיסכון לפנסיה, השונה מהותית: במקום תשלום לקופה כללית שממנה מופרשות קצבאות ידועות מראש, קרן הפנסיה מאפשרת צבירה אישית, שמושקעת בשוק ההון ויכולה להניב תשואות ניכרות לאורך זמן. "מערכת הפנסיה התעסוקתית בישראל עובדת טוב, מאפשרת צבירת חיסכון לפרישה וביטוחי חיים ואובדן כושר עבודה במחירים נמוכים", אומרת ד"ר שרית מנחם-כרמי מהמרכז לפנסיה ומכון אהרן. ואכן, כיום בקרנות הפנסיה יש לא פחות מ-2.25 טריליון שקל (פנסיה, ביטוחי מנהלים וגמל), שלא רק משמשים לחיסכון אלא גם מושקעים ישירות במיזמים, ובין היתר חוזרים לכלכלה הישראלית.

"עם זאת", היא מדגישה, "יש גורמים שמאתגרים הגעה לפנסיה סבירה. חוסר רציפות תעסוקתית, משיכות פיצויים ותגמולים וגם מעסיקים שלא מפרישים כחוק. בדרגות שכר נמוכות זה יכול להיעשות בתיאום עם העובדים שלא רוצים להקטין את הכנסתם בהווה. כל הגורמים האלה מאפיינים יותר את העשירונים התחתונים".

זה משאיר את הרובד האוניברסלי, שמספק ביטוח לאומי, כ"רשת ביטחון" לחלשים. אך זוהי ההוצאה היקרה ביותר של המוסד, בדיוק מכיוון שהוא אוניברסלי: עני מרוד ואנשים כמו שרי אריסון ובנימין נתניהו מקבלים כמעט אותה קצבת זקנה.

היעד: לעבוד כמה שיותר

על פניו, ניתן להשאיר את רשת הביטחון לחלשים בלבד, וכך לאפשר קצבאות גבוהות בהרבה. למעמד הביניים ומעלה, ניתן להגדיל את שיעור ההפרשה לפנסיה על חשבון תשלומי ביטוח לאומי - מה שבזכות התשואות בשוק ההון יהפוך בטווח הארוך לקצבאות פרישה מוגדלות. אך בעיני ד"ר קפלון "זה הוגן שגם תשובה מקבל קצבת זקנה. אחרת, זה דורש לענות על השאלה 'מי עשיר' וזה מדרון חלקלק. אבל אפשר למשל להשלים לשכר מינימום למי שקרן הפנסיה וקצבת הזקנה לא יספיקו לו".

אז מה עושים? לפי פרופ' ספיבק, הבעיה פחות חמורה ממה שעושים ממנה. "צריך בעיקר להעלות מסים ואת גיל הפרישה, ואז כבר לא תהיה בעיה". מבחינת ד"ר קפלון, "צריך להוציא מהלקסיקון את המונח 'פרישה', שאנשים יפסיקו לעבוד מתי שבא להם. זה יעד של מדינת ישראל לעודד אנשים לעבוד כמה שיותר שנים, כך שישלמו מסים ויתפרנסו. בפועל, היום במגזר הציבורי אנשים מפוטרים אוטומטית בגיל הפרישה".